נוירופתיה היקפית

מדובר בפגיעה באיזור מסויים בעצב הקרוי אקסון. הפגיעה עלולה להתרחש בשני מישורים:

1. מישור מוטורי (תנועתי) – במצב כזה נפגעים עצבים השולטים בתנועת השרירים. השפעה שכיחה היא קושי בהליכה לאחר מרחק קצר בן עשרות מטרים בלבד.
2. מישור סנסורי (תחושתי) – בפגיעה כזו האותות החשמליים המועברים אל העצב וממנו נפגעים, ומתעוררות תחושות לא נעימות כגון שריפה, עיקצוץ, רדימות בכפות הרגליים והידיים

• כאב או רדימות / נימול בכפות הידיים ו/ או הרגליים.
• תחושת בעירה או שריפה בכפות הידיים והרגליים.
• תחושות מוזרות בזמן מגע. לעיתים תחושה כאילו כפות הרגליים “דורכות על תבנית ביצים” או “דורכות על צמר גפן”.
• בדרך כלל התופעה היא סימטרית, כלומר מתרחשת באופן שווה בשתי כפות הרגליים או הידיים
• הכאבים נמשכים לפרקי זמן קצרים או ממושכים.
• חולשת שרירים במקרה של השפעה מוטורית יחד עם תופעות כגון התכווציות שרירים, תחושה של כבדות ברגליים ובמקרים מתקדמים אף תחושה של אובדן שיווי משקל וקושי בהליכה. בפגיעה עצבית בידיים ייתכן קושי בביצוע פעולות פשוטות כגון נשיאת שקיות והרמת חפצים, פתיחת פקק של בקבוק ואחיזה בכוסות.

נוירופתיה היקפית עלולה להיגרם על רקע גורמים תורשתיים וגנטיים או בעקבות תהליכי טראומה ומחלות מסוימות.

עם זאת, ישנם מקרים בהם הגורם להתפרצות המחלה אינו ידוע.

לפניכם מספר גורמים עיקריים שעשויים להוות את הרקע להתפתחותה של נוירופתיה היקפית:

פציעה או טראומה

תאונות דרכים, פציעות ספורט ופגיעה לאחר ניתוח, הם חלק מהסיבות שעלולות לגרום לעצבים להתנתק באופן חלקי או מלא מחוט השדרה המחבר אותם למערכת העצבים המרכזית, או ליצור מתיחה, דחיסה ולחץ על העצב.

מיקרוטראומה

מיקרוטראומה, בשונה מטראומה רגילה הכרוכה בפציעה משמעותית, אינה נגרמת מתאונה אלא מתנועות חוזרות ונשנות, השוחקות את רקמות הגוף שקשורות אליהן עד כדי גרימה של נזק מצטבר, לרבות פגיעה עצבית.

דוגמא נפוצה לנויורופתיה הנגרמת ממיקרוטראומה היא תסמונת מנהרת שורש כף היד בקרב אנשים העובדים שעות ממושכות בהקלדה או עם עכבר המחשב.

מחלות דלקתיות:

מחלות דלקתיות שונות עלולות לגרור תופעת לוואי של נוירופתיה היקפית.

מחלות מטאבוליות

מחלות מטאבוליות שונות מלוות בפגיעה עצבית. מחלת הסוכרת מהווה את הגורם השכיח בעולם לקיומה של נוירופתיה, בעקבות הסוכר השוקע לאורך העצבים.

מחלות מטאבוליות נוספות שעלולות לגרום לפגיעה עצבית כוללות היפוטיירודיאיזם (תת פעילות של בלוטת התריס), אקרומגליה – עיוות של מערכת השלד כתוצאה מייצור יתר של הורמון הגדילה ומחלות מטאבוליות של הכבד.

מחלות של כלי הדם הקטנים

סוכרת, כאמור לעיל, ודלקות שונות של כלי הדם הקטנים עלולות לגרור פגיעה עצבית משמעותית ולגרום לנוירופתיה היקפית.

מחלות אוטואימוניות

מחלות אוטואימוניות שונות, כדוגמת זאבת ודלקת פרקים שיגרונית (ראומטואיד-ארטריטיס), עלולות לגרום גם לפגיעה עצבית נלווית.

הפרעה בתפקוד הכליות

תפקוד בלתי תקין של הכליות, עלול לגרור הצטברות משמעותית של רעלים בגוף, במידה הגוררת פגיעה עצבית. זו הסיבה שחולים רבים אשר נזקקים לדיאליזה, סובלים גם מנוירופתיה.

מחלות הסרטן

חולי סרטן עלולים לסבול מתסמינים נוירופתיים בעקבות גידול בתאי העצב עצמם, גידולים הסמוכים למסלולים עצביים ויוצרים לחץ או דחיסה של העצב או כתופעת לוואי של הטיפולים הכימותרפיים.

נוירומה

מצב זה נובע מפציעות או דלקות חוזרות של העצב, אשר מובילות לגדילתו של גידול שפיר על גבי האזור הפגוע. מצב זה כרוך בכאבים עצביים עזים ובהפרעות חישתיות נוספות.

גורמים זיהומיים

ישנם גורמים זיהומיים שונים אשר תוקפים את תאי העצב ועלולים לגרום לנזק עצבי.

בין הוירוסים שיכולים לתקוף את תאי העצב ניתן למנות את ההרפס (הגורם בין היתר למחלת השלבקת החוגרת), וירוס קדחת הנילוס המערבית, וירוס ה- HIV (הגורם למחלת האיידס) ווירוס אפשטיין בר (הגורם למחלת הנשיקה).

בין החיידקים שעלולים לגרום לפגיעה עצבית כלולים מחוללי מחלת הליים, הדיפתריה והצרעת.

הרעלת תרופות

ישנן תרופות מסוימות, הכוללות רעלים שעלולים לגרום לפגיעה עצבית ולנוירופתיה היקפית. אלו כוללות, בין היתר, תרופות אנטי-אפילפטיות, תרופות לטיפול במחלת האיידס ותרופות הניתנות לחולי לב ולסובלים מיתר לחץ דם.

חשיפה לרעלים ולכימיקלים מזיקים

החשיפה לחומרים כימיים מסוימים, כמו עופרת, ארסן וכספית וכן לתכשירים קוטלי חרקים, עלולה לגרום לנוירופתיה היקפית.

צריכת אלכוהול

צריכה מוגזמת של אלכוהול עלולה לגרום לנויורופתיה היקפית כתופעת לוואי ישירה או כתוצאה מהיווצרות של מחסור בוויטמינים כדוגמת B12.

גורמים גנטיים

פגמים גנטיים מולדים, שיכולים להיות מועברים בתורשה או בלעדיים לאדם מסוים, עלולים לגרום לפגיעה במבנה תאי העצב או ציפוי המיאלין שלהם, ובעקבות כך לגרור תסמינים של נוירופתיה היקפית.

אם איתרע מזלכם והנכם סובלים מנוירופתיה היקפית, ייתכן ששמעתם מושגים שונים במהלך תהליך האבחון, שלא היו לכם מובנים.

אספנו למענכם מספר מונחי יסוד בתחום הרפואה הנוירולוגית, שעשויים להיות רלוונטיים למצבכם:

מונו – נוירופתיה

נוירופתיה המשפיעה על עצב יחיד בלבד, וגורמת לתחושת דקירות או הירדמות מקומיים. תסמונת התעלה הקרפלית היא דוגמא שכיחה למונונוירופתיה.

מונונויריטיס מולטיפלקס

תהליך אקוטי הכולל פגיעה בלתי סימטרית בתאי עצב, המלווה באובדן יכולות סנסוריות ומוטוריות, וכן כאב עצבי, המופיע במרבית המקרים באזורי הגב התחתון, הרגליים או הירכיים, ומתגבר בשעות הלילה.

מצב זה עלול להיגרם, בין היתר, כתוצאה ממחלת הסוכרת, על רקע דלקות בכלי הדם הקטנים, בעקבות גורמים זיהומיים או בשל חשיפה לחומרים כימיים מסוכנים.

פולינוירופתיה

תסמיניו העיקריים של מצב זה כוללים חולשה וירידה ביכולות המוטוריות והסנסוריות, תחושות עקצוץ ושריפה ואובדן היציבות בעת הליכה ועמידה.

במרבית המקרים התסמינים מתחילים מאזור כפות הרגליים ומתקדמים בהדרגה לעבר מרכז הגוף.

בנוסף, עשויים להתלוות לסימני הפגיעה העצבית הישירים גם תסמינים נלווים כמו בעיות זקפה, חוסר שליטה על הסוגרים וסחרחורות בקימה מישיבה לעמידה.

רבות מהפולינוירופתיות נגרמות ממחלת הסוכרת, ואחרות הן תוצאה של מחסור בויטמינים, חשיפה לרעלים, שימוש מופרז באלכוהול, מחלות דלקתיות ודלקות בכלי הדם.

נוירופתיה אוטונומית

מופע מסוים של פולינוירופתיה, המשפיע על מערכת העצבים האוטונומית, וגורם לתסמינים כמו אצירת שתן, הפרעות בקצב הלב, בעיות הזעה, אין-אונות, קשיי עיכול ולסימפטומים סיסטמיים נוספים.

נויריטיס

דלקת המתרחשת בתאי העצב, ומלווה בתסמינים כדוגמת כאבים עצביים, תחושות נימול ודקירות, חולשת שרירים, קהות של החישה עד כדי שיתוק ועוד.

הגורמים לנויריטיס כוללים, בין היתר, פציעות, מחלות זיהומיות כמו תסמונת גיליאן-ברה, מחלת ליים והרפס, וכן חשיפה לרעלים, לחומרים כימיים מסוכנים ולקרינה.

• נוירופתיה פריפרית.
• נוירופתיה סוכרתית.
• נוירופתיה אוטונומית – במצב זה יש השפעה על מערכת העצבים האוטונומית, המעצבבת מערכות פנימיות כגון מערכת המין, השתן , העיכול והמערכת הקרדיווסקולרית. הסימפטומים משתנים ותלויים במערכת שנפגעה. פגיעה בעצבוב מערכת העיכול תתבטא בתופעות כגון בחילה, שלשול או עצירות, אי שליטה על סוגרים וכאבי בטן. פגיעה במערכת הקרדיווסקולרית עשויה לגרום להפרעות בקצב הלב. פגיעה בעצבוב מערכת הגניטליה והרבייה עשויה להביא לאי אונות ובעיות במערכת השתן.

במסגרת תהליך האבחון, כשעולה חשד לקיומה של נוירופתיה היקפית, יעבור הנבדק מספר שלבים עיקריים:

• תשאול ובירור ההיסטוריה הרפואית: במסגרתו יתשאל הרופא את החולה אודות ההיסטוריה הרפואית שלו, התסמינים מהם הוא סובל, סגנון והרגלי חייו, מידת חשיפתו לרעלים ולגבי קיומן של מחלות נוירולוגיות במשפחתו.
• בדיקה נוירולוגית: במסגרתה יבדוק הרופא את הרפלקסים הטבעיים בגוף, טונוס השרירים, יכולת החישה, טיב היציבה ואת הקואורדינציה הבסיסית של החולה.
• בדיקות דם: במטרה לזהות אם קיימים גורמים שעשויים לגרום לנוירופתיה כמו מחסור בוויטמינים, סוכרת חבויה, הפרעות בתפקוד מערכת החיסון ועוד.
• סריקות CT ו- MRI: יתבצעו במטרה לשלול את קיומם של פריצות דיסק, גידולים שונים או בעיות רפואיות נוספות שעלולות לגרום לנוירופתיה.
• בדיקת תפקוד עצבי- אלקטרומיוגרפיה: בבדיקה זו ייערך רישום של הפעילות החשמלית בין מערכת העצבים המרכזית לבין השרירי, על מנת לזהות או לשלול נזק עצבי. במסגרת הבדיקה, יישלחו אותות חשמליים לאורך מסלולים עצביים נבחרים באמצעות אלקטרודה ייעודית, תוך רישום התגובות העצביות לגירוי.
• בדיקות נוספות להערכת התפקוד העצבי: ישנם בדיקות נוספות מלבד אלקטרומיוגרפיה, שמסייעות להעריך את רמת התפקוד העצבי, ביניהן ניתן למנות מבחן זיעה, ובדיקות חושיות לזיהוי התגובות לגירויים כמו רטט, קור וחום.
• ביופסיה של העצב: בדיקה זו כרוכה בהסרת חלק קטן של תא עצב, על מנת לבדוק אותו לעומק בתנאי מעבדה, ולזהות בעיות רפואיות שונות ברמת התא.
• ביופסיה של העור: במהלך בדיקה זו יסיר הרופא חלק מהעור על מנת לחפש סימנים לירידה בפרישת העצבים על פניו.